תנ"ך על הפרק - תהילים טז - מצודת דוד

תנ"ך על הפרק

תהילים טז

583 / 929
היום

הפרק

מִכְתָּ֥ם לְדָוִ֑ד שָֽׁמְרֵ֥נִי אֵ֝֗ל כִּֽי־חָסִ֥יתִי בָֽךְ׃אָמַ֣רְתְּ לַֽ֭יהוָה אֲדֹנָ֣י אָ֑תָּה ט֝וֹבָתִ֗י בַּל־עָלֶֽיךָ׃לִ֭קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר־בָּאָ֣רֶץ הֵ֑מָּה וְ֝אַדִּירֵ֗י כָּל־חֶפְצִי־בָֽם׃יִרְבּ֥וּ עַצְּבוֹתָם֮ אַחֵ֪ר מָ֫הָ֥רוּ בַּל־אַסִּ֣יךְ נִסְכֵּיהֶ֣ם מִדָּ֑ם וּֽבַל־אֶשָּׂ֥א אֶת־שְׁ֝מוֹתָ֗ם עַל־שְׂפָתָֽי׃יְֽהוָ֗ה מְנָת־חֶלְקִ֥י וְכוֹסִ֑י אַ֝תָּ֗ה תּוֹמִ֥יךְ גּוֹרָלִֽי׃חֲבָלִ֣ים נָֽפְלוּ־לִ֭י בַּנְּעִמִ֑ים אַף־נַ֝חֲלָ֗ת שָֽׁפְרָ֥ה עָלָֽי׃אֲבָרֵ֗ךְ אֶת־יְ֭הוָה אֲשֶׁ֣ר יְעָצָ֑נִי אַף־לֵ֝יל֗וֹת יִסְּר֥וּנִי כִלְיוֹתָֽי׃שִׁוִּ֬יתִי יְהוָ֣ה לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד כִּ֥י מִֽ֝ימִינִ֗י בַּל־אֶמּֽוֹט׃לָכֵ֤ן ׀ שָׂמַ֣ח לִ֭בִּי וַיָּ֣גֶל כְּבוֹדִ֑י אַף־בְּ֝שָׂרִ֗י יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶֽטַח׃כִּ֤י ׀ לֹא־תַעֲזֹ֣ב נַפְשִׁ֣י לִשְׁא֑וֹל לֹֽא־תִתֵּ֥ן חֲ֝סִידְךָ֗ לִרְא֥וֹת שָֽׁחַת׃תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
אמרת. אתה נפשי אמרת על ה׳‎ שהוא אדון הכל והכנעת לו: טובתי. הטובה שאתה עושה לי אינה מוטלת עליך כי הכל בחסד: לקדושים. הכנעי עוד להאנשים הקדושים אשר המה בארץ ולהאדירים ביראת ה׳‎ כי כל חפצי באה לי בזכותם: אחר מהרו. ר״‎ל אבל האנשים המרבים מוהר להקריב זבחים לגלולים ירבו עצבותם על ידיך כי תרדפם להעציב לבם ולא אכניע להם: בל אסיך. לא אזרוק דם לגלולים כמוהם ואף לא אזכיר שמם בשפתי: ה׳‎ מנת חלקי. הוא המנה הניתן לחלקי ר״‎ל בו אני מאמין: וכוסי. הוא המנה הניתן בתוך כוסי וכפל הדבר במ״‎ש: תומיך. תמכת בידי להניחה על הגורל ההוא ר״‎ל עוררת לבי להאמין בך ואמר במשל כדרך האב התומך יד בנו החביב לו ומניחה על חלק היפה לומר את זה ברור לך: חבלים. המחוזות אשר נפלו בחלקי הם המיוחדים בהדברים הנעימים ר״‎ל האלהים אשר בחרתי בו הוא האל המיוחד: אף נחלת. הנחלה שבחרתי יפה הוא בעיני וכפל הדבר במ״‎ש: אשר יעצני. בעבור שיעץ אותי לקבלו לאלוה: אף לילות. כאשר הוא יעץ אותי כן אף כליותי מוסרות ויועצות אותי ע״‎ז בלילות שהיא עת אשר הלב פנוי ממחשבה הטורדת: שויתי ה׳‎. תמיד אחשב כאלו ה׳‎ עומד נגדי ורואה מעשי: כי מימיני. כי בעבור זה יעמוד מימיני לעזור לי ולא אהיה נוטה לנפול: שמח לבי. כי תשיג תאותה: ויגל כבודי. היא הנשמה שהיא כבוד הגוף: ישכון. אחר המות בקבר: כי לא תעזוב נפשי. לא תכלה נפשי בקבר עם הגוף: לא תתן וגו׳‎. על הנפש יאמר וכפל הדבר במ״‎ש: תודיעני. תן בי דעה ללכת באורח המביאה החיים הנצחיים להיות שובע בשמחות במה שאראה את פניך וכמ״‎ש רז״‎ל שהצדיקים נהנין מזיו השכינה: נעימות. ולהיות שבע עד נצח מן הנעימות הנתונות בימינך והם תענוגי עוה״‎ב הנאהבים והנעימים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך